<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' ביעור חמץ ח"א</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ותנן ר' יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכ"א מפרר וזורה לרוח או מטיל לים. ותניא היה מהלך במדבר מפרר וזורה לרוח היה מהלך בספינה מפרר ומטיל לים ואסיקנא לא שנא לים ולא שנא לשאר נהרות ל"ש חוטי ול"ש נהמא בעי פירור (דרבנן) [לרבנן]. ופסקו רבוותא דליתא לר"י, והכי מסתברא. חדא דהא איתותב. ועוד דיחיד ורבים הלכה כרבים. ור"א בר צדוק (מ"ט. וע"ע י"ג.) בי"ד שחל להיות בשבת קאמר. ומתני' דתמורה (ל"ג:) דחשיב חמץ בפסח חמץ שאסור בפסח קאמר. וא"נ אלו הן הנשרפין דקתני למעוטי שאינן בקבורה אתיא, כשאר איסורין דקא חשיב התם. והא דאמר רבא (ה':) ש"מ מדר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה ליתא וג' מילי דקאמר רבא ליתנייהו דרבא גופי' לא כר"ע ס"ל אלא כר' ישמעאל דמייתי לה מלא תזבח על חמץ דם זבחי והלכך בין [שלא בשעת ביעורו ובין בשעת ביעורו השבתתו בכ"ד, ומאי דתניא אמר"י אימתי שלא] בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר [ליתא] ובפי' דר"י איכא פלוגתא ביני רבוותא (עי"ש י"ב:) ואיכא מאן דפסק כר"י וליתא.
